חורחה דל טורו ואני

הוא היה שרירי ומסוקס, גבוה ויפה תואר, היה בו כל מה שנערה צעירה חולמת שיהיה בגבר. ואני באותן השנים הייתי נסיכה. נסיכה עצובה. זה היה כמה שנים אחרי שאבא שלי נהרג, אמא שלי קפצה לזרועותיו של הגבר הראשון שהסכים לקחת תחת חסותו אלמנה בת 35 עם ארבעה ילדים צעירים וזה היה נורא. איום ונורא.

ממש כמו סינדרלה, עברתי מבית שבו הייתי אשת סודה של אמא שלי, לבית עם שתי אחיות חורגות וגבר טיפש, זקן, מרושל ומעורר גועל שחלק חדר אחד עם אמא שלי. הייתי בת שלוש עשרה. זה גיל שנערות צריכות להעריץ את אבא שלהן, לפנטז על גבר חכם וגבוה ומוכשר כמוהו, ואני מצאתי את עצמי עם בחילה קיומית, שונאת את החורג ועוד יותר שונאת את אמא שלי שנראתה לי פתאום כל כך חלשה, עלובה ומתפשרת.

אז ברחתי לרומן הרומנטי. זה היה קל, כי הספרים היו נגישים, דקים לקריאה וסוחפים.

הגיבורה היתה תמיד עלמה מצודדת, חסרת ביטחון שחושבת שהעולם מציע לה רק גברים בינוניים ומטה והעלילה פשטנית ככל שתהיה - זימנה לה גבר גבר. כזה מין חורחה דל טורו. עם לסת מרובעת, אפור בצדעיו, ושרירים מפה ועד לחדר הכושר.

הגיבורה היתה פוגשת אותו וחולמת עליו, מפנטזת אותה בזרועותיו ובו בזמן יוצרת קשר קליל ולא מחייב עם החבר החכם ופשוט המראה שלו.

הייתי בולעת את הספרים האלה, כמו גרעינים. יוצאת עם הגיבורה למסע לחיפוש אחר האהבה והתשוקה, מתרגשת איתה כשהיא צופה בו חוטב עצים או דוהר על סוסו, מתבאסת כשהוא לא מביט בה בנשף של הכפר, רועדת בלהט כשהוא מציל אותה מתאונה בטוחה ונושמת אהבה כשהוא לבסוף מנשק אותה נשיקה בטוחה, גברית ולוהטת.

כן, פתטית שכמוני. זה היה הגבר האולטימטיבי שלי. חורחה דל טורו. המזהיר.

נכון, היו לי ליד המיטה גם את 'נשים קטנות' שאיתן החלטתי שאני אהיה כמו ג'ו ואכתוב מחזות (בחירה נבונה מצידי), וגם את 'אורה הכפולה' (כנראה רציתי להחזיר לעצמי משפחה שלמה...) ואת מאה ילדים שלי (שם הייתי גיבורה אמיתית והצלתי את העולם), אבל היה גם חורחה דל טורו.

ואני לא מתביישת בו.

הוא היה חבר אמיתי כשבבית היה עצב ודיכאון.

הייתי מספרת לאחים הקטנים שלי את עלילותיו של הנסיך העכשוי וביחד היינו עוקבים אחרי הסוף הטוב של כל הספרים האלה.

ספרי הרומן הרומנטי.

אתמול הדס אחותי שאלה אותי למה בעצם אני לא כותבת גם ספרים כאלה, דווקא עכשיו כשאני שוקדת על הצגה חדשה וספר נוער חדש, דווקא עכשיו כשהדמויות שלי הן רב גוניות, עם סיפורי רקע, עם מוטיבציות וקוי אפיון מגובשים, למה אני לא חוזרת לחורחה דל טורו שלי וכותבת כמה ספרי ממתקים על אהבה בתולית.

אין לי תשובה לזה, לפעמים מתחשק לי להשתעשע בג'אנר.

הגיבורה שלי תהיה קצת יותר חכמה וכנראה שיהיה לה גם חוט שידרה והגיבור אולי קצת יותר חנון ובטוח יותר יצירתי ומפרגן, אבל העלילה תהיה רומנטית ושבלונית ונערות חדשות אולי יתנחמו בספרים שלי.

נ.ב. הצהרה ממרום היוצרת שבי -

חורחה דל טורו, היכן שלא תהיה, תמיד תשאר לך פינה חמה אצלי בלב - ואף אחד לא ייקח את זה ממני.