מיומנה של סטודנטית חלודה וחטיארית. אז מה היה לנו השבוע?

בשיעור קולנוע רוחני עדיין לא הבנתי מה זה ה'רוחני' הזה, ראינו את 'מטריקס' וגם אם קיאנו ריבס הורס באופן רוחני, הרי הסרט, כסרט, הוא יותר פילוסופי ומעורר מחשבה מאשר רוחני. ב'מיתוסים בקבלה' הבנו שסופרי הזוהר בהחלט השתעשעו בכתיבת פנטזיה - ביחד עם האדם הראשון עברנו מסע בין שבע ארצות בהן שוכנים יצורים דמויי אדם, גבוהים וננסיים, חלקם מלאכיים וחלקם שטניים, בנות לילית מלאות פיתוי וארוס וכולם כולם נכתבו ממוחם הקודח של מי שבזמנם הפנוי למדו תורה, קיימו מצוות וניזונו גם ממדע הפילוסופיה. בלימודי תרבות ופוסט מודרניזם הבנתי שאני היא כור ההיתוך ושוב הצד התורכי שלי החליף מהלומות עם הצד ההונגרי. ב'תורות הודו' ניצח הצד התורכי שיצא מדעתו מול פני הבודהיזם המתנשא והיודע-כל, שיוצא מנקודת ההנחה שהכל בעצם לא קיים. ערימת אורז ניתנת לחלוקה לגרגרי אורז והם מצידם הם רק צבר אטומים ובעצם הכל אנרגיה או משהו כזה. בקיצור, כלום, נאדה. אז אם גם אני לא קיימת, אני כנראה צריכה לזנוח את הכעסים, המחשבות, הנחות היסוד שלי והופ הסבל (w.t.f) יעלם. שם דווקא צץ הצד ההונגרי שנזכר שפפריקוש זה טעם החיים והצד התורכי הסתכל על הבודהיסט דמיקולו (לא דמות אמיתית, רק לשם הסיפור) וחשב שגם ההארה שלו היא כלום וגם התובנות שלו הן כלום כי גם הוא בעצם כלום!!! זה היה סוף היום והצדדים שבי הגיעו להבנה שכדאי לי ללכת הביתה ומהר כי השבוע יצאתי מהלימודים מבובלת, מאוכזבת, עצבנית, כועסת ומלאת מחשבות. עדיין לא ממש מבינה מה זאת רוחניות, לא סובלת אנשים שבשם האמת שלהם מטפלים באנשים אחרים, ואת המבט הזה של עליונות מוארת שמתחשק לי לכבות. ביום שלישי במסגרת אימון שחקנים לסימולציות רופאי העתיד עשינו פיילוט של בריאות הנפש, יותר מאוחר התחלתי סדנת כתיבה בה משולב בחור על הספקטרום. ואז נזכרתי שגם אם אין לי מושג רוחניות מהי, הרי אני חיה אותה כל פעם מחדש. בתמונה פרח שקיבלתי משרית ושימח אותי מאוד וגם שגיאת כתיב כי אני רק בן אדם...